המחקר, בהובלת פרופ' יואל רק מהחוג לאנטומיה ואנתרופולוגיה בפקולטה למדעי הרפואה והבריאות ע"ש גריי, נערך בשיתוף חוקרים מספרד, הטכניון, אוניברסיטת בר-אילן והקריה האקדמית אונו. הצוות השווה בין שני שלדי אגן כמעט שלמים של זכרים ניאנדרתלים ממערת כבארה בכרמל ומאתר סימה דה לוס ווסוס בספרד, לבין עשרות אגנים של בני אדם מודרניים. הממצאים היו חד-משמעיים: למרות ממדיהם הגדולים והמסיביים, אגני הניאנדרתלים דומים ברוב המדדים דווקא לאגן הנשי המודרני, ולא לגברי. המסקנה המפתיעה היא שהמבנה הקדום הוא זה שנשמר אצל נשים ואצל ניאנדרתלים, בעוד שהגבר המודרני הוא זה שהשתנה מן היסוד.

קפיץ ביולוגי בתוך האגן

השינוי המרכזי התגלה במיקום מפרקי הירך: אצל זכר האדם המודרני הם מוסטים קדימה על גבי טבעת האגן. שינוי גאומטרי זה יצר מערכת מכנית חדשה שבה שרירי הירך הקדמיים פועלים בדומה לקפיץ אלסטי מול משקל הגוף, הלוחץ מאחור. בכל צעד של הליכה על שתיים, מרכז הכובד נוטה לצנוח כלפי מטה, דבר שיוצר עומס על המפרקים ומחייב אנרגיה להרמת הגוף מחדש. המבנה הגברי החדש בולם את הנפילה הזו, אוגר את האנרגיה בצעד, ומשחרר אותה כדי "להקפיץ" את הגוף קדימה – מנגנון החוסך אנרגיה ומעניק יתרון במסעות רגליים ממושכים. לצורך עמידה בעומסים אלו, עבר שלד האגן הגברי גם עיבוי של עצם החיק והעמקה של חלקו הקדמי.

המחיר האבולוציוני של תהליך הלידה

מדוע מנגנון זה לא התפתח גם אצל נשים? התשובה נעוצה במגבלות הפיזיולוגיות של הלידה. הבאת צאצאים לעולם דורשת תעלת לידה רחבה ומבנה אגן רדוד יחסית. מסיבה זו, האגן הנשי לא יכול היה "לאמץ" את השינויים הביומכניים של הגבר, ונשאר קרוב יותר למבנה הקדום שנצפה גם אצל הזכרים הניאנדרתלים. הבדל תפקודי זה שופך אור חדש על מקור השונות האנטומית הברורה (דימורפיזם) בין המינים.

השלכות לרפואה ולשיקום

"המחקר מדגים כיצד שאלות באבולוציית האדם אינן שייכות רק לעבר הרחוק," מסבירה פרופ' אלה בין מהקריה האקדמית אונו, מכותבות המאמר. "הבנת התפתחות מנגנון ההליכה תורמת ישירות לתחומי הביומכניקה, רפואת השריר-שלד, שיקום ומניעת פציעות ספורט. המבט אל העבר מסייע לנו לפענח טוב יותר את הגוף של ימינו".

כפי שמסכם פרופ' יואל רק: הממצאים מוכיחים כי גם בתחום האנטומיה המאקרוסקופית, שלכאורה נחקר עד תום, עדיין טמונים גילויים גאומטריים מרתקים, המגדירים מחדש את האופן שבו אנו מבינים את גוף האדם ואת סיפור התפתחותו.

* פרופ' יואל רק, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ופרופסור אמריטוס בחוג לאנטומיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, הוא פלאואנתרופולוג בעל שם עולמי החוקר את התפתחות שלד האדם ומאובני ניאנדרתלים.

צוות חוקרים בראשות פרופ' אריאל ללוש מהחוג למדעי כדור הארץ וכוכבי הלכת בפקולטה למדעים מדויקים, וד"ר שקד שטיין מהמכון לחקר ימים ואגמים לישראל (חיא"ל), המכון לחקר הכנרת ומדעי המים, מצא דרך להפוך סיב אופטי באורך כ־14 ק"מ למעין אוזן ענקית הפרושה על קרקעית האגם.

הסיב מאפשר לחוקרים להאזין למתרחש לאורך חלקים נרחבים מקרקעית הכנרת: מתנועות ותנודות הקשורות לפעילות סייסמית ועד לתהליכים המתרחשים במים שמעליו.

^{ראשי המחקר, מימין לשמאל: ד״ר שקד שטיין ופרופ' אריאל ללוש}

 בתוך האגם, מתחת לקרקע

הכנרת ממוקמת בלב מערכת טרנספורם ים המלח, חלק ממערכת העתקים פעילה באזורנו. לאורך ההיסטוריה חווה האזור רעידות אדמה שפגעו ביישובים שסביב הכנרת; אלא שחלק מההעתקים הפעילים נמצאים מתחת לקרקעית האגם. עבור החוקרים, זו בעיה לא קטנה: איך ממפים מבנים גיאולוגיים שאי אפשר לראות ישירות, ואיך עוקבים אחר הפעילות הסייסמית באזור?

כיום נעשית מדידת רעידות אדמה באמצעות תחנות סיסמיות – מתקנים נפרדים שמודדים ורושמים את תנודות קרום כדור הארץ. למרות יכולתן המרשימה, התחנות מפוזרות זו מזו במרחקים של קילומטרים, ולכן הן מספקות מידע ממספר מצומצם יחסית של נקודות. הסיב האופטי מאפשר גישה שונה לחלוטין: במקום כמה נקודות מדידה, אפשר לקבל מידע רציף וצפוף לאורך מסלול של קילומטרים.

המשמעות היא אפשרות למפות טוב יותר את הפעילות שמתחת לקרקעית, לזהות רעידות קטנות וללמוד יותר על ההעתקים הפעילים – מידע שיכול לשפר את ההבנה של הסיכון הסייסמי באזור הכנרת והיישובים שסביבה.

 מי הזיז את הסיב שלי?

במרכז שיתוף הפעולה בין אוניברסיטת תל אביב לחיא"ל נמצא סיב אופטי, שמטרתו המקורית היא להעביר אור. אבל כאשר הסיב עצמו זז או מתעוות מעט – למשל בעקבות רעידת אדמה, גל או תנועת מים – האות האופטי שעובר בו משתנה.

המערכת יכולה לנתח את השינויים האלה ולזהות היכן לאורך הסיב התרחש האירוע ומה הייתה עוצמתו. אבל הסיב לא מתפקד כחיישן אחד - להפך.

סיב באורך 14 ק"מ יכול להתנהג כמו מערך עצום של חיישנים רציפים, עם נקודות מדידה במרווחים של מטרים בודדים זו מזו. בניגוד לכך, התחנות הסיסמיות הרגילות מפוזרות במרחקים של קילומטרים זו מזו. במילים אחרות, במקום כמה מיקרופונים שמפוזרים בחדר, דמיינו שטיח של מיקרופונים שמכסה כמעט את כולו.

כך הופכת קרקעית הכנרת למרחב שאפשר להקשיב לו ברזולוציה גבוהה בהרבה מזו שמאפשרות מערכות מדידה המבוססות על מספר מצומצם של תחנות. אבל עוד לפני שהחוקרים יכלו להתחיל להקשיב, הם נתקלו בבעיה. בזמן פריסת הסיב חווה צוות המחקר שיבושי GPS. החוקרים ידעו שהסיב נמצא על קרקעית הכנרת, אבל לא הייתה להם מפה מדויקת של המסלול שבו הונח.

את הפתרון הם מצאו בבעיה עצמה.

בעזרת סירה המצוידת ב־GPS שנעה מעל האגם, הצוות השתמש באותות שהתקבלו מהסיב כדי לשחזר את המסלול שבו הונח הסיב על קרקעית הכנרת. כך יכלו החוקרים לדעת בדיוק רב יותר היכן נמצא כל חלק מהמערך – נתון חיוני כאשר רוצים לקשר בין אות שמתקבל מהסיב לבין המיקום שבו התרחש האירוע.

^{ימת הכנרת}

 כשהסיב מקשיב לשני העולמות

הסיב לא נפרס במסלול אקראי. המסלול תוכנן כך שיוכל לשרת שתי מטרות במקביל: לעבור באזורים שמעניינים את החוקרים מאוניברסיטת תל אביב, ובאותו זמן לחצות אזורים שבהם חיא"ל מנטרת תהליכים סביבתיים.

עבור הגיאופיזיקאים, הסיב מאפשר לחקור תהליכים גיאולוגיים כמו רעידות אדמה והעתקים פעילים. עבור חוקרי הכנרת, הוא מספק דרך לעקוב אחר תהליכים כמו תנועת המים, שינויים בטמפרטורה והדינמיקה של המים סמוך לקרקעית.

כך, בעצם, הסיב מספר שני סיפורים: סיפור כדור הארץ שמתחתיו, וסיפור הכנרת שמעליו. אבל החיבור בין שני הסיפורים הוא בדיוק מה שהופך את המערכת למעניינת.

אותו כלי שמאזין לקרקע יכול לספק מידע גם על המים: תנועה של מים, גלים ושינויים בתכונות הסביבה יכולים להשפיע על הסיב וליצור אותות שאפשר לנתח. כך, במקום להציב מערכת נפרדת לכל שאלה, מקבלים תשתית אחת שמאפשרת להסתכל על שתי מערכות הקשורות זו לזו: האדמה שמתחת לקרקעית והמים שמעליה.

 להקשיב למה שהעין לא יכולה לראות

כעת מבקשים החוקרים לענות על כמה שאלות מרכזיות: איפה נמצאים ההעתקים הפעילים מתחת לכנרת? איך נראות רעידות אדמה קטנות שאינן נקלטות היטב במערכות הניטור הרגילות? ומה אפשר ללמוד מהן על הפעילות הסייסמית באזור?

מיפוי מדויק יותר של הפעילות עשוי לסייע לחוקרים להבין טוב יותר כיצד השברים באזור פועלים, וכיצד מצטברת ומשתחררת אנרגיה בקרום כדור הארץ. בנוסף, מעל לקרקעית יש עוד עולם שלם לחקור: איך המים נעים? כיצד משתנה הטמפרטורה בעומקים שונים? ואיך משתנים התהליכים האלה בין יום ללילה ובין עונות השנה?

המידע שמתקבל מהסיב עשוי לאפשר לעקוב אחר השינויים בתנועת שכבות המים ובתהליכי הערבול המתרחשים באגם, ולסייע בהבנת המחזורים היומיים והעונתיים שמתרחשים בכנרת.

הדבר עשוי לתרום להבנה רחבה יותר של הדינמיקה של האגם ושל השינויים הסביבתיים המתרחשים בו לאורך זמן, אך חשוב להדגיש: המערכת אינה חוזה רעידות אדמה. המטרה בשלב הזה היא להבין טוב יותר את הפעילות הסייסמית – כולל הרעידות הקטנות שמתרחשות בין האירועים הגדולים.

אם לאורך זמן ייאסף מידע רב יותר על הרעידות הללו, על מיקומן ועל הקשר שלהן להעתקים הפעילים, הוא עשוי בעתיד לתרום להערכת הסיכון הסייסמי ולשיפור היכולת לנטר ולהתריע מפני רעידות אדמה.

^{רעידת אדמה באזור הכנרת שנקלטה על ידי הסיב}

 כשהתשתית הופכת לחיישן

הכנרת היא המעבדה שבה הטכנולוגיה נבחנת, אבל הרעיון עשוי להיות רחב הרבה יותר. אם אפשר להפוך סיב אופטי לחיישן צפוף כל כך, המשמעות היא שגם סיבי תקשורת שכבר קיימים יכולים, בתנאים המתאימים, להפוך בעתיד לרשתות של חיישנים: בערים, לאורך כבישים, בים, סביב תשתיות, ולאורך אזורים גיאולוגיים פעילים.

במקום להוסיף בכל מקום מערכות מדידה חדשות, ייתכן שבעתיד יהיה אפשר להשתמש בתשתיות שכבר נמצאות שם כדי להקשיב למה שקורה סביבן.

זו לא רק אפשרות תיאורטית: מחקרים קודמים של פרופ' ללוש הראו כיצד סיבים אופטיים יכולים לשמש לחישה סיסמית ולספק מידע ברזולוציה גבוהה על המתרחש מעל ומתחת לקרקע.

במובן הזה, הניסוי בכנרת הוא חלק מרעיון גדול יותר: להפוך תשתיות תקשורת קיימות לכלי שמאפשר לנו למדוד את העולם.

פרופ' ללוש מסכם: 

"הטכנולוגיה שאנחנו משתמשים בה מאפשרת לנו לראות את מה שהיה עד היום כמעט בלתי נראה מתחת לקרקעית הכנרת. לצד המחקר הגיאולוגי, הרגישות יוצאת הדופן של הסיב פותחת הזדמנויות חדשות למחקר סביבתי ולשיפור ההבנה של אחד ממשאבי הטבע החשובים בישראל."

הסיב, אם כן, מספר לא רק על רעידות אדמה ולא רק על מי הכנרת. הוא מספר על המפגש בין האדמה, המים והסביבה. ואחרי שנים שבהן הסתכלנו על הכנרת מלמעלה, עכשיו יש לנו דרך חדשה להכיר אותה:

להקשיב למה שמתרחש מתחתיה.

גל ההגירה מישראל שהחל בשנת 2023 נמשך בעוצמה גם בשנת 2025 ונמצא ברמות שיא. מחקר חדש שנערך על ידי פרופ' איתי אטר מהפקולטה לניהול ע"ש קולר וראש פורום הכלכלנים למען הדמוקרטיה, פרופ' נתאי ברגמן ראש בית הספר לכלכלה, ודורון זמיר, דוקטורנט בפקולטה לניהול - מציג נתונים מדאיגים על מגמת ההגירה מישראל. על פי המחקר, מספר הישראלים שעזבו את ישראל בשנת 2025 לתקופה של שלושה חודשים רצופים ומעלה הוא 90,922, מספר דומה למספר הישראלים שעזבו בשנת 2024 (91,499), וגבוה במעט מזה של שנת 2023 (86,509).

בסך הכול, בשלוש שנים (2023 – 2025) עזבו את ישראל לתקופה של לפחות 3 חודשים רצופים 268,509 אזרחים ישראליים.

כדי להבין את גודל הטלטלה, די להסתכל על העבר: בתקופה המקבילה בעשור הקודם (2015-2013), עזבו את ישראל לתקופה של 3 חודשים רצופים רק 183,219 אזרחים. הנתונים מצביעים על יציאה ברורה משיווי משקל: לעומת ממוצע של כ-60,000 עוזבים בשנה במהלך העשור שבין 2010 ל-2019, בשנים 2025-2023 המספר זינק לקרוב ל-90,000 בשנה.

^{מספר הישראלים שיצאו מישראל לשלושה חודשים רצופים בכל שנה בין 2009 ל-2025}

המודל שמנבא את הבאות: עד 50,000 מהגרים לתקופה ממושכת ב-2025

"בפרסומים קודמים שלנו על הגירה מישראל (פברואר 26), נעזרנו במדד עזיבה לתקופה של 12 חודשים ומעלה. מדד כזה עבור שנת 2025 אינו זמין בשלב זה (ויהיה זמין רק בתחילת 2027). יחד עם זאת, על מנת לזהות מגמות הגירה כבר עתה ולא להמתין לשנת 2027, אנחנו מציגים נתוני הגירה מישראל על בסיס מדד של יציאה מישראל לתקופה של 3 חודשים לפחות", מסביר צוות החוקרים.

הם מראים כי המתאם בין מדד ה-3 חודשים למדד ה-12 חודשים הוא כמעט מושלם (מדד מתאם של 0.96). בהתאם לכך, מעריכים החוקרים שאם המתאם יישמר, מספר העוזבים את ישראל בשנת 2025 לתקופה של 12 חודשים ומעלה יעמוד על בין 45,000 לבין 50,000 ישראלים.

^{מספר הישראלים שיצאו מישראל ל-3 חודשים רצופים לפחות ולתקופה של 12 חודשים}

"אם לא יהיה שינוי – גובר החשש שההגירה מישראל תגבר באופן שיסכן את הביטחון ואת הכלכלה הישראלית"

מחיר ה'הפיכה' והמלחמה: בריחת המוחות שמאיימת על הכלכלה

הדיון הציבורי בנושא ההגירה התחדש ביתר שאת לאחר הבחירות בנובמבר 2022, נוכח קידום הרפורמה/ההפיכה המשפטית והמחאה הציבורית שהתלוותה לה, והתחזק אף יותר במהלך מלחמת ה-7 באוקטובר. המחקר, שנערך בחדר המחקר של הלמ"ס, מוצלב עם נתוני המל"ג, משרד הבריאות ורשות המסים.

במסמך קודם שפרסמו החוקרים, כבר זוהה גידול משמעותי ומדאיג בעזיבה של רופאים, בעלי תואר שלישי, מהנדסים, אקדמאים ובעלי הכנסות גבוהות. סוגיית ההגירה אינה ייחודית לישראל. מדינות כמו יוון, הונגריה, ונצואלה, ארגנטינה, דרום אפריקה ולבנון סבלו מהגירה של אוכלוסיות חזקות. אך בישראל, האיום חמור בהרבה:

• היעדר אוצרות טבע: הכלכלה הישראלית מתבססת במידה רבה על הון אנושי איכותי שמרוכז בתעשיית ההייטק ובתחומים עתירי ידע
• תלות במספר קטן של עובדים: בתחומים כמו הייטק, שירותי רפואה מתקדמים ואקדמיה, ישנה תלות במספר לא גדול של עובדי מפתח קריטיים. עזיבתם מהווה מכה קשה לתעשיות אלה וסכנה לכלכלה ולחברה כולה

אזהרת החוקרים: נקודת האל-חזור

פרופ' איתי אטר מדגיש את החשש מהעתיד: "גם בשנת 2025 אנחנו רואים מספרים מטרידים מאוד של ישראלים שעזבו את הארץ לתקופת זמן משמעותית, ואלו מתווספים לגל ההגירה בשנים 2023 ו-2024. הנתונים הללו לכשעצמם עדיין אינם מהווים סיכון לחוסנה של ישראל. אולם, בראיה צופה פני עתיד - ואם לא יהיה שינוי – גובר החשש שההגירה מישראל תגבר באופן שיסכן את הביטחון ואת הכלכלה הישראלית".

החוקרים מזהירים כי הסכנה האמיתית אינה רק במספרים הנוכחיים, אלא בפוטנציאל ל"אפקט דומינו": זעזועים שליליים נוספים - פוליטיים, כלכליים או ביטחוניים - עלולים להצית מנגנוני היזון־חוזר שיובילו לזינוק חד ופתאומי. במצב כזה, כל מהגר נוסף מגדיל את התמריץ של אחרים לעזוב. מרגע שמספרי ההגירה יעברו סף מסוים, שינוי הכיוון יהיה קשה ביותר, אולי בלתי אפשרי.

מסגרת מושגית: איך הוגדר "מהגר" במחקר?

במחקר זה, ישראלי מוגדר כמהגר עוזב אם הוא עומד בשני התנאים הבאים:

• תנאי שהייה רצופה: שהה מחוץ לישראל במשך 3 חודשים רצופים לפחות מיום העזיבה
• תנאי עולים חדשים: במידה והפרט מקיים את תנאי 1 ועלה בעבר לישראל, נדרש שהוא חי/שהה בישראל לפחות שלוש שנים לפני שעזב (כדי להחריג עולים חדשים שהגיעו לתקופה קצרה ועזבו)
• תנאי נוסף שרלוונטי למדד ה-12 חודשים המקובל:תנאי שהייה שנתית: במהלך השנה הראשונה מיום העזיבה, האדם שהה מחוץ לישראל למעלה מ-270 יום

פרופ' איתי אטר הוא חוקר אמפירי בתחומי הכלכלה והאסטרטגיה מהפקולטה לניהול ע"ש קולר, המתמחה בארגון תעשייתי, הגבלים עסקיים, כלכלה התנהגותית ובחינת הגורמים ליוקר המחיה בישראל.